בשערי טנג'יר (Gates to Tangier /En las puertas de T�nger/ בשערי טנג׳יר/ Aux portes de Tanger/ Alle Porte di Tangeri) (Hebrew Edition) - Softcover

Book 8 of 8: Gates to Tangier/En las puertas de T�nger/????? ??????/Aux portes de Tanger/Alle Porte di Tangeri

ב&#x5df ; הראש, מואיז; Benarroch, Mois

3.44 out of 5 stars

89 ratings by Goodreads

9781708936457: בשערי טנג'יר (Gates to Tangier /En las puertas de T�nger/ בשערי טנג׳יר/ Aux portes de Tanger/ Alle Porte di Tangeri) (Hebrew Edition)

Softcover

ISBN 10: 1708936459 ISBN 13: 9781708936457

Publisher: Independently published, 2019

View all copies of this ISBN edition

0 Used

1 New

From US$ 23.23

מואיז בן הראש הוא זוכה פרס כהנוב 2021 על ספרו "האות החסרה".
"שווה שהשורות הבאות היו נמרחות במכחול מיופייף של מי מיושבי שבין היכל התרבות והבימה: "הדיקטטורה הכי חזקה/ והכי מטשטשת/ של המאה העשרים/ היא הדיקטטורה של המדע/ ומרתפי העינויים שלה/ הם/ בתי החולים" (מואיז בן הראש, מסכת מכות). תיכף היה מקפץ כל אחד ואחד מן המנויין ומן הלא מנויין על חבורות הזמר האינטלקטואליות ומנפנף במרכולת שאסף ביגיעת בשר ורוח: זה פוקו, זה דרידה, זה אדורנו, זה אגמבן; זה אומר דקונסטרוקציה חתרנית וזה משיבו, לא כי אם חתרנות דקונסטרוקטיבית; זה אומר משל קיומי עלינו וזה סותרו ואומר הקיום עצמו, משל המשלים; זה אומר ביו-אתיקה וזה מקשה סומא אתה, זה ההומוסאקר, אמור מעתה ביו-פוליטיקה; זה היה נזכר בבית המרפא בסימן שעון החול וזה היה מאמץ את מוחו ומשרבט מסורת דוד פוגל קמה מן המתים.איתרע מזלן והשורות לא נכתבו בזיבורית-מעלייתא שבין בית הבימה והיכל התרבות, ולא קלחו מחבורות הזמר וממקהלות רבבות התרבות של האשכנזי החדש "חוזר ונעור". ואם תאמר שתיקה שתקו ואין להן זכר - טעות אתה מגלגל. בבלוג של משה (מואיז) בן הראש ימצאו אין ספור גידופים כגון "תפסיק להתבכיין מרוקאי ולך לעבוד".אבל דווקא סרסורי התרבות החדשים של תל אביב הגדילו עשות, משכו בעטם ולא רק שקראו בו שמות, אף יגעו יגיעת רוח והטיחו בו מביכורי כישרונם. וזה הפיוט שחיבר לכבודו סרסור תרבות בשם תומר ליכטש בשעשוע רב: "למה לי להתערב/ גם אני שונא אשכנזים/ כי בזמן שסבא שלי/ היה בבירכנאו/ וחשב איך לקפוץ/ מעל הגדר/ אשכנזים כולירע/ עשו געשעפטן געשעפטן / (...) בגלל זה כמו שאמרתי/ אני לא רוצה להתערב/ אני מציע לכולם לעשות/ בדיוק את מה שאני עושה/ לקרוא את הפוסטים של מב"ה (משה בן הראש)/ ועד שהשכנה לא באה/ לצרוח 'שקט!!!' בעצבים/ לא להפסיק לצחוק", מחרה מחזיק אחרי תרבותניק אחר, דרור גלוברמן, שהתפייט, "אני/ לא כל כך אוהב/ את/ משה בן/ הראש האשכנזי שלי/ לא מבין איך אפשר/ להכליל,/ לשנוא, להיות/ גזען/ ולהלין על היותך/ קורבן/ של כל אלה/ בדיוק// אבל אני לא/ משה/ ולא/ אשנא את כל/ המזרחים./ רק/ את/ בן הראש". גם בשירה הנעלה הזו, המלאה שעשוע ושובע עצמי, אין עניין רב אלא כדי לקרב אותנו עוד צעד אל הליברליות התרבותניקית הצעירה שמתרבה בזיבורית-מעלייתא זו שבתל אביב (שהתגבשה בדפי הז'ורנל המקוון דג אנונימי ושראויה לביקורת בפני עצמה).המאמר הקצר הזה איננו ביקורת ספרות, אלא דווקא מחשבה שבורה על ביקורת הספרות מתוך קריאה בספריו של משה בן הראש, ועל ההבדל המוסד בין השתיים, כאילו הכתוב כתוב והקורא קורא, וכל אחד דר לו בדל"ת אמות שלו. וגם לכך סייג - אין כאן כוונה לדון בכל היחסים העומדים והמעמידים שבין הספרות, ביקורת הספרות, הקורא וכיו"ב, אלא רק בהדרה הליברלית המסוימת והקטנה, מנת חלקו של בן הראש. אבל דווקא הדרה זו מתבארת באופנים שונים בכתיבתו של זה, ויכולה לשמש מקום נכבד למחשבת הליברליזם המדיר, למיני בעלי ונבעלי התרבות, נקועי הנפש העבריים החדשים, שאינם מסוגלים לקרוא בספרותו של בן הראש."אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם" - הליברליזם הביקורתי שמעמיד תמיד את מחשבת הסדר - החשיבה שהיא אויבתה של המחשבה - אמון על שעתוק הסדר, חוזר ומבקש להבדיל בין קול לבין אמירה, מבדיל את האמירה מן הקול, ופונה לקול מתוך פוליטיקת-רחמים. בין מיני הגידופים והקללות שלהן זוכה בן הראש, המעניינת מכולם היא זו של הליברליזם הביקורתי. וכך, ביודעין ובשלא יודעין יצא להגנתו של בן הראש אחד ממבקרי החצר, קורא לשים לב לאופן שבו מבזה בן הראש את עצמו ביודעין (ומה בכך? ואם בשלא יודעין?) - "אולי יש משהו במה שהוא אומר? אולי באמת נגזל ממנו משהו שהוא בנפשו?" - אם הוא מבזה את עצמו כך, אם הוא עושה מעצמו צחוק, וכו'. הביקורת הליברלית שמאזינה לקול החיה הפצועה ברגישות מרובה נגמרת בסוגריים שקובעים כי "אין בדברים האלה כדי להביע דעה לגבי ערכם הספרותי של כתבי בן הראש". הלוגיקה היא כפולה. מחד גיסא יש להבדיל, אם כן, בין הקול ובין הנאמר, בין החיה הפצועה ובין הערך; ובד בבד, לחיה פצועה אין אמירה שיכולה להיות נבדלת מקולה, כזכור - "הוא צועק, הוא מתבזה לכן יש אמירה לגבי הנגזלות שלו", כך ש"אולי יש משהו בדבריו". המקום של דבריו הוא בתוך סדר הגוז לים והנגזלים, הסובלים והנסבלים, או סדר הגזלנות והסבל, ובסדר הגזלנות הלוגיקה הכפולה מחלקת בין הקול של הנגזל ובין האמירה - האמירה שייכת לסדר. המבקר הליברלי מסלק למעשה את בן הראש מהסדר הפוליטי, מהסדר של הנאמר, ולא מותיר לו אלא להפנות את הטרוניה לאגודת צער בעלי חיים ותנו לחיות לחיות. אבל האם מצוי כאן משהו אחר מהתגבשות ליברלית, חמורה אף יותר, של אותה לוגיקה ליברלית שמרגע שהגיחה לעולם ..." עודד שכטר.הארץ

"synopsis" may belong to another edition of this title.

From the Inside Flap

"היציבות של מואיז בן הראש בתוךטריטוריית המקום שממנו היגר ובמגוון העשיר של נקודות הייחוס התרבותיות שלה, ומתוךכך הוא לדעתי גדול הסופרים האנדלוסיים הים תיכוניים הפועל מתוך ישראל."
פרופ.חביבה פדיה, הארץ. 29.9.2020

"בוקובסקי הישראלי."
ידיעות אחרונות (יולי2002)

" בן הראש הוא אחד המשוררים הראויים בין הצעיריםהכותבים היום."
נתן זך ( הארץ, אוקטובר2001) .

"לפעמים השירה היא יותר, או פחות,משירה: היא מסמך."
כתב העת קלרין,ספרד, נובמבר 2000.

"משה בן הראש מספר לנו על מולדת שתמיד נמצאת במקום אחר, ואיננה על שום מפה.היא ריח עץ תפוזים בגרנדה בערב שמעולם לא היה קיים."
חוסה לואיס גרסיה מרטין, אל מונדו, ספרד, 2000.

"משה בן הראש מביא בשירתו חוויותשונות מחייו ומעביר אותן בבהירות לקורא. זוהי שירה כנה ואנושית."
ג'ו אן מילר, ארה"ב,2001 POETYRYONLINETODAY

" הנשיקה שלא תבוא [...] היא רקמדומיינת, היא הרווח שמשאיר המשורר לקורא. היא הרווח היפה והמרגש שיש בשירי הספר:בין הלחם לבין החלום."
רוני סומק, עיתון 77.

"בן הראש הוא השור הזועם של הספרות העברית."
ירוןאביטוב, כל הזמן.

"השירה כדיבור, לא שירה כאירועלשוני מאומץ ומוגבה, אלא כדיבור. את "שירים" מאפיין דיבור פשוט, לעיתיםרחובי, מעט מקונן, מעט מלעיג, תלונתי, שכוחו נצבר גם מהשטף ומהדף האצורים בו.ומהחימה האינסטינקטיבית שבו, ואף מזו היזומה. לא נכון לתייג את בן הראש, לפי ספרזה, כ"משורר מזרחי", כי הראפ (הדיבור) האיכותי שלו במהותו אוניברסלי."
אדם ברוך, מעריב.